שאלת המחקר שהנחתה אותי בעבודתי הינה כיצד הנשיות מיוצגת בצילומי האופנה לאורך העשורים בדגש על שנות ה-60-70 במקביל למהפכה הפמיניסטית? במהלך החקר אוששה השערתי ונמצא כעובדה שאידיאל הנשיות עבר שינויים רבים לאורך השנים. לפי התפיסה שרווחה בחברה עד שנות ה60 האישה היא דמות חלשה ותלותית, עקרת בית, אישה נשואה המעריצה את בעלה ואם לילדים. האישה הייתה במעמד נחות, לא העזה לצאת לעבוד ולשאוף גבוה להגשים את חלומותיה. צילומי האופנה באותה התקופה שיקפו את המציאות ותפיסה זו היא גם שהועברה בפריימים. היחס בין המודל לצלם היה כמעין אדם לחפץ, למודל לא היה חופש תנועה בסט, פוזיציות האישה היו 'קפואות', לא תנועתיות וקלילות ומונחות ע"י הצלם וצוותו בלבד. החל משנות ה60 החלה להשתנות התפיסה החברתית של מודל האישה וזאת בשל קבוצות חברתיות שהתפתחו ואף נשים פרטיות ומפורסמות שהצטרפו למאבק וכתוצאה מכך הנשים השיגו שוויון חברתי ושוויון פוליטי. על כן, תפיסת הנשיות השתנתה ודמות האישה נעשתה לבעלת כוח ומעמד חברתי וסוציאלי גבוה, עצמאית, עובדת ואשת משפחה. התפיסה הזו הועברה גם בצילומי האופנה, והצלמים הראשונים שהציגו זאת הם הלמוט ניוטון וריצ'ארד אבדון. בצילומיהם בלטו העצמאות והמיניות הנשית, הנרטיבים השתנו ובאותם קמפיינים ניסו להעצים את האישה ולהראות לא רק את גופה אלא גם את אישיותה. התנועה הפמיניסטית הובילה לעירום רב יותר בקמפייני האופנה ואפשרה לנשים לבטא את מיניותן באופן חופשי, חושני ונועז יותר. פוזות דוגמנות האופנה ותנוחות הסטודיו הסטטיות הוחלפו בתמונות של דוגמניות רצות, קופצות ושמחות יותר. מסוף תקופה זו, הן צילום הסטילס והן צילום הקולנוע דגלו באידיאל נשי שהתרכז סביב דימויה של האישה כיעילה ופעילה. כל זאת הוכחתי בעבודתי בעזרת סקירת הספרות ובניתוח צילומיהם של צלמי האופנה- ריצ'ארד אבדון, הלמוט ניוטון ואליזבת מילר. 

עבודת החקר תרמה לפרויקט הגמר שלי בכך שדרכה למדתי רבות על חייהם ועבודותיהם של הצלמים להם עשיתי מחווה ואף קיבלתי השראה להוספת אינטרפרטציה שלי לתפיסת מודל הנשיות ביצירה שלי.