top of page

ANALYSIS FRAMES

RICHARD AVEDON

ריצ'רד אבדון נולד בשנת 1923 בניו יורק. אבדון החל ללמוד צילום ומצא עבודה בתחום זה. בגיל 21 צילם לראשונה תמונה לעיתונות. בשנת 1946 הקים את הסטודיו לצילום של ריצ'רד אבדון, והפך לצלם העיתונות של הרפר מרקט, עיתון האמנות והווג. לאחר מלחמת העולם השנייה במאה העשרים, עבודות הצילום שלו הפכו לפופולריות. אבדון והצלם האמריקאי אירווינג פן היו בתפקיד המובילים במערב בצילום אופנה כבר למעלה מעשרים שנה. ריצ'רד אבדון השתמש בצילומיו בפאר ובנשים הלבושות בפזרנות כדי לבטא מיתוס חיים טובים המלאים בזהב. במצלמתו של אבדון אנשים הופשטו מהמסכות בחיי היומיום ונאלצו להציג את "האני האמתי" שלהם שלעתים קרובות הפתיע את הצופים. ריצ'רד אבדון עד היום נחשב כאחד הצלמים המפורסמים ביותר שהקריירה שלו נרשמה כ"אחד מדגמי הצילום המקצועיים במאה שעברה". הוא נחשב כצלם אופנה, אך לא צלם אופנה מסורתי. הוא הביא באופן חדשני דוגמניות מחוץ לסטודיו הצילומים, והכניס אלמנטים רבים  חדשים לצילומי אופנה, כגון צילום חדשות, צילום דיוקן ואפילו קולאז' צילום, שהעשיר מאוד את הביצועים של צילום אופנה. בנוסף, בראש סדריי העדיפויות שלו הייתה התקדמות החברה והתפתחות האדם. צילומיו של אבדון תמיד היו מערערים את היציבות החברתית והוא לא חסך מאמצים בכדיי להראות לנו את "הסבל" שמאחורי עולם האופנה - "סבל אוניברסאלי של האנושות" ... אבדון זכה במהלך חייו בפרסים רבים כולל פרס הסלבלד ב-1991 ו-Master of Photography Award מהמרכז הבינלאומי לצילום ב-1993. בפרס Prix nadar ב-1994 על ספרו "עדות" (Evidence) וב-2003, שנה לפני מותו, קיבל את מדליית יובל 150 שנה של החברה המלכותית לצילום.

פריים 1:

בפריים זה צילם אבדון אישה גברית הלבושה בחליפה שחורה, מחויטת הכוללת מכנסיים, ז'קט וחולצה בעלת מחשוף עמוק. שיערה של המודל נראה קצר, מסודר ואסוף בג'ל. הדמות הינה מרכז הפריים ופונה לשמאלו (מעין TALKROOM). זווית הצילום בפריים הינה MEDUME SHOT מגובה עיניה של הדמות. מדובר בצילום סטודיו על רקע לבן/אפור, ישנו שימוש בתאורה מלאכותית משני צדדי המודל. תמונה זו בשחור לבן, צולמה במהירות תריס שאינה גבוהה במיוחד כיוון שהדמות ישובה ללא תזוזה אך גם קפואה ולא קיימת אף מריחה בתמונה ובנוסף לזאת נראה שהצמצם בינוני- פתוח. הדמות יושבת כשידה השמאלית בכיסה וידה הימנית על סנטרה, הבעת פניה רצינית וגבותיה מקווצות. ישנו ניתוק בין הדמות לרקע, הוא ריק ואינו משרת / משנה את הנרטיב. פוזת המודל, הבעת פנייה, לבושה ושיערה מעורר בפריים חוסר נוחיות, ציפייה והתעניינות במי מדובר ומה מעשייה. נראה  כי מדובר באישה חזקה ואף בעלת תכונות גבריות, מחושבת, דעתנית ועצמאית. 

פריים 2:

בפריים זה צילם אבדון אישה במרכז הפריים, בדילוגים קלילים ברחובות, דבר המשרה אווירה נעימה ורגועה בקרב הצופה. אף על פי שהתמונה בשחור לבן ניתן להסיק כי אבדון צילם באור יום, במהירות תריס גבוהה שהקפיאה את האובייקט בעת הדילוג וגם בצמצם פתוח שיצר עומק שדה רדוד. זווית הצילום הינה LONG SHOT אורכי, נמוך במקצת מגובה עיניה של המודל. בפריים זה ניתן להבחין בתאורה הטבעית שבאה מאור השמש, מעומק הפריים, על יד הבניין הגדול שבימין הרקע. המודל מחזיקה בידה השמאלית מטרייה שחורה שממתנת את השפעת אור השמש על הדמות. למרות האור הטבעי אין בפריים צל של המודל על הקרקע אך המטריה השחורה מצלה על פנייה. הדוגמנית לבושה במעיל מחויט כהה, נעלי עקב שחורות, כפפות שחורות ועיטור על שיערה האסוף לגולגול נמוך, בידה מטרייה/שמשייה קטנה שחורה. מנראותה של המודל ניתן להבין כי לא מדובר באישה המאופיינת בנשיות המיושנת (עקרת בית, אם, נשואה...) אלא באישה המציגה את הנשיות שלאחר המהפכה- חזקה בעלת מטרה, מאורגנת, מסודרת, נקייה, בעלת ביטחון ועוצמתית. אני מסיקה כי ישנו קשר בין הדמות לרקע, בעזרת אפיוניה החדישים של הנשיות אישה שיוצאת מביתה, לרחובות, לעבודה, להשכלה ועוד- זוהי אישה בעלת כוח. בתמונה זו האישה הולכת לבדה ברחוב, בביטחון וחוזקה ועם מבט ישר. 

 

פריים 3:

"דובימה והפילים" הינו אוסף של תצלומים בשחור לבן שנעשה ע"י אבדון.  אבדון צילם את התמונות הללו לשמלת הערב של "דיאור" בשנת 1995. התמונות זכו להצלחה רבה, ודרכן הוא ביסס את מקומו בצילומי אופנה. הפריים הינו LONG SHOT רוחבי, המודל נמצאת במרכז הפריים כאשר משני צידה עומדים פילים. אבדון, הביא את הדוגמנית לקרקס וצילם תמונות לפני פילים. הדוגמנית לבשה שמלת ערב משי- חלקה העליון שחור והחצאית לבנה, בטנה חשופה וידיה מחוסות בכפפות ארוכות ושחורות. התמונה צולמה במהירות תריס גבוהה וצמצם סגור, מה שיצר עומק שדה מלא. התמונה צולמה בשחור לבן וככל הנראה בתאורה מלאכותית המגיעה ממול לאובייקטים. הדגם הנשי והאופנתי יצר ניגודיות עם עורם המחוספס של הפילים ודימויו המגושם של הפיל. החדק הארוך והמתולתל של הפילים התייצב בהתאם לתנוחה החיננית והזרועות הכפופות של המודל. ניתן להסיק כי כוונותיו של אבדון לא היו רק להראות אופנה אלא גם להציג את אידיאל הנשיות באופן בוא הוא רואה אותו. אבדון רואה את אידיאל הנשיות באופן החדש והמודרני וכך גם הדבר מוצג בפריים- האישה נראית כמאלפת פילים, כשולטת, עצמאית ובעלת כוח ומעמד. 

images (1).jpg
download (3).jpg
20_dovima-theredlist.png
HELMUT_NEWTON.gif
הלמוט ניוטון 1.jpg
הלמוט ניוטון 2.jpg

HELMUT NEWTON

 

הלמוט ניוטון נולד באוקטובר 1920 היה צלם אופנה יהודי גרמני-אוסטרלי שנודע בשל צילומי עירום נשי אמנותיים. נהרג בתאונת דרכים בינואר 2004, בגיל 83. ניוטון פעל בתקופת שנות ה60'-70' והיה לראשון החלוצים ששינה את תיאור הנשיות במסעות הפרסום, במגזינים השונים ובעולם צילום האופנה בכלל. ניוטון האמין ברעיון כי המין הנשי הוא כלי להעצמה. בסגנון הצילום שלו, ניוטון הציג את האישה כבעלת גישה דומיננטית, פרובוקטיבית, חושנית, עצמאית ובוטחת. כלומר, ההפך ממה שהייתה מתוארת בשנות ה-60 בחברות המערביות. ניוטון היה ידוע בסגנון צילום האופנה הארוטי. הוא דגל בצילום מראות פרובוקטיביים ונועזים, חקר קומפוזיציות ארוטיות והעלאת נושאים כגון מציצנות, דומיננטיות וסאדו-מזוכיזם. עבודותיו אופיינו לרוב בצילום שחור לבן, מכיוון שרצה לגרום לתחושת עידון, הסרת הסחת הדעת של הצבעים, הדגשת הטונליות וההרכב של הסצנה. ההיבט הקריטי ביותר בצילומיו היה הדוגמניות שבחר. לניוטון היה חשוב כי הדוגמניות יהיו נשים מנצחות וחזקות, בעלות ביטחון עצמי וראש פתוח בנוגע למיניות שלהן בעבודתו גם מאחורי הקלעים של צילומיו הכבוד שלו לנשים, במיוחד כלפי הדוגמניות שלו, וההתנהגות המקצועית שלו היו מוכרים בתעשיית האופנה. ניוטון הביא מראה חדש לאידיאל הנשיות בצילום אופנה.

פריים 1:

במרכז פריים זה ישנה אישה, זווית הצילום הינה CLOSE – UP  מגובה עיניים. הצילום הינו צילום סטודיו על רקע לבן, צילום בשחור לבן, ישנו מקור אור מלאכותי מצידה השמאלי של הדמות, דבר הגורם לחצי פנים מוארות וחצי חשוכות. המודל לובשת חולצה שחורה, חובשת כובע מצחייה שחור המזכיר כובע של שוטרים, שיערה הכהה אסוף לאחור כשלא רואים אותו ובפייה סיגריה דולקת. האישה עומדת זקופה מאוד, נראה כי צווארה ארוך ויציב במקומו והיא מסתכלת לעבר הסיגריה שבפייה. ניתן להסיק כי ניוטון צילם במהירות תריס גבוהה כיוון שהדמות וגם עשן הסיגריה קפואים. מן הפוזיציה והארט בתמונה אנו מבינים כי ניוטון צילם את הנשיות כפי שהיא בעיניו- האישה היא כלי להעצמה, חזקה, עצמאית ובעלת הערכה וביטחון עצמי ואף נראה כי הוסיף אלמנטים גבריים.

פריים 2:

בפריים זה ניוטון צילם אישה, נשית במיוחד, מאופרת, בעלת עיניים מרשימות, עם שיער צבוע במקצת, פזור ומסודר כשבלון מסטיק מנופח בפייה. הפריים מצולם ב CLOSE – UP  מגובה עיניה של המודל. בלתי ניתן להבין באיזה רקע מדובר בשל סגירת הפריים על פניה של הדוגמנית עם זאת ניתן להבחין בתאורה טבעית המגיעה מצידה הימני של המודל ולכן צידה השמאלי חשוך יותר. מהירות התריס ככל הנראה גבוהה כיוון שהמודל ובלון המסטיק קפואים. התמונה צולמה בשחור לבן, בצמצם פתוח שיצר עומק שדה רדוד, כיוון שמן המעט שרואים את הרקע ניתן לראות שהוא מטושטש והפוקוס נמצא בפני הדמות. תמונה זו משדרת אווירה טובה ואף מצחיקה, כך נובע מהארט וממבט עיניה של הדוגמנית. דרך פריים זה מועברת הנשיות בשתי אופנים- הדוגמנית מצד אחת נראית עדינה, מטופחת ואטרקטיבית ומהצד השני נראית כבעלת כוח ועוצמה, מקרינה ביטחון ואף פמיניזם. 

 

 

פריים 3:

פריים זה צולם כ  MEDUME SHOT אורכי. במרכזו אישה בעלת שיער בהיר, מתולתל ופזור, מאופרת, לבושה במכנס מחויט ומשובץ וז'קט סגור כהה בכפתורים. המודל צולמה מלמטה כשכפות רגלייה חתוכות ופנייה פונות לצד שמאל של הפריים. צילום מלמטה הוא צילום באופן שמאדיר את האישה בתמונה ואת הנשיות בכלל, היא באמצע הליכה, שיערה מתנפנף ברוח וידיה מכווצות לאגרופים ומורמות באוויר. ברקע אנו רואים את השמיים המעוננים. ניוטון צילם פריים זה במהירות תריס גבוהה מאוד, מה שהקפיא את הדמות בעת תנועה ואף את שיערה. בנוסף, ניתן להבין כי התאורה הינה תאורה טבעית והצמצם פתוח מה שגרם לעומק שדה רדוד. אין חדות ברקע, מצד שני יתכן והתמונה ״מודבקת״ והדמות צולמה בנפרד והרקע צולם בנפרד ללא חדות ואחכ הדמות ״הודבקה״ על הרקע, קשה לדעת בוודאות. התמונה הינה בשחור לבן. המודל משדרת ביטחון עצמי רב, במי שהיא ומה שהיא, נראית אישה חזקה ולוחמנית בעלת עוצמה ואמירה חברתית. תיאורים אלו מועצמים בזווית הצילום של הדמות ובכך שנראית גדולה עד שמגיעה לשמיים (הרקע).

LEE MILLER 

אליזבת "לי" מילר נולדה באפריל 1907 ונפטרה ביולי 1977, הייתה צלמת אמריקאית. החלה את הקריירה שלה כדוגמנית אופנה בניו יורק בשנות ה-20 וב-1929, נסעה מילר לפריז בכדיי ללמוד מהצלם והצייר הסוריאליסטי מאן ריי. בהתחלה מן ריי סירב לה בטענה שהוא לא לוקח תלמידים אך במהרה מילר הפכה לדוגמנית ומשתפת פעולה שלו באמנות, וכן גם למאהבת ולמוזה שלו. היא פתחה סטודיו לצילום משלה, ולעיתים קרובות לקחה לעצמה משימות צילום של מאן ריי, כדי לאפשר לו להתרכז בציור. למעשה, רבים מהצילומים המיוחסים למאן ריי מתקופה זו צולמו על ידי מילר. בין חבריה של מילר באותה תקופה היו פבלו פיקאסו, פול אלוארד, וז'אן קוקטו. לאחר שעזבה את מאן ריי ואת פריז ב-1932, חזרה מילר לניו יורק שם פתחה סטודיו יחד עם אחיה אריק שעבד כעוזרה בחדר החושך. ב-1934, נישאה לאיש עסקים מצרי ותיעדה את הסביבה המצרית שבה חיו יחד. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מילר חייתה בלונדון והחלה לעבוד כצלמת עיתונות בסיקור המלחמה עבור ווג, ותיעדה עבורם את הבליץ. בהמשך גם את השחרור של פריז, ואת מחנות הריכוז אושויץ ובוכנוואלד. הצילומים שלה מהמחנות בליווי עדות הראיה שלה, וכן צילומים שצילמה בדירתו של היטלר, נחשבים לצילומים אייקונים מהתקופה.

פריים 1:

בפריים זה צילמה מילר בסטודיו, על רקע לבן ועם תאורה מלאכותית המאירה על הרקע הלבן ובגוף תאורה נוסף על הדמויות . הדמויות הן דוב כהה גבוה במיוחד ואישה בעלת שיער בהיר, אסוף ומסודר בצורה נשית, לבושה שמלה שחורה ומעליה מעיל פרווה בהיר וגדול, על ידיה כפפות שחורות ועל ראשה כובע רחב שוליים. האישה והדוב משלבים ידיהם ומצליבים את מבטיהם באופן תמים וידידי. הדוב גבוה מן האישה אך ישנו דמיון בינו לבין מעיל הפרווה שלובשת האישה. הפריים הינו MEDUME SHOT  אורכי, רגליהן של הדמויות חתוכות והן קרובות מאוד אחת לשנייה. דמות האישה פונה לשמאל הפריים, לדמות הדב והוא אליה, מחצית מהפריים ממלאה האישה ומחצית הדב. נראה כי מהירות התריס לא גבוהה במיוחד והצמצם סגור מה שיוצר עומק שדה מלא בפריים. הבחירה של מילר בהצגת האישה על יד דוב ענק ושיחסיהם ידידותיים והדדיים משדרת לצופים עוצמה נשית, אומץ, יכולת התמודדות וסוג של הקבלה בניהן ועל כך ששניהם חייתיים באופן מסוים.

 

פריים 2:

פריים זה הינו LONG SHOT  אורכי, צולם בתחנת רכבת, באור טבעי. המרכז הפריים אישה, שצולמה מגובה עינייה וניתן לראות את כל גופה וגם פרטים רבים מהרקע- תחנת הרכבת.  האישה לבושה בשמלה בהירה וחורפית, על ראשה מעין כובע/ קישוט ראש, בידה תיק צד קטן והיא נועלת נעלי עקב שחורות. שיערה בהיר וקצרצר, מסולסל ופניה העדינות והנשיות מסתכלות לצד שמאל של הפריים. ברקע התמונה, תחנת רכבת מאובקת ומלאה בעשן וגם את הקרון האחרון ברכבת שניתן לראות חלק ממספרה. האישה עומדת לבדה ואין איש ברקע הפריים. צילה של המודל נראה על הקרקע, הצמצם בו השתמשה מילר הינו בינוני- פתוח, כיוון שקיים עומק שדה רדוד , הרקע לא בחדות, מהירות התריס לא גבוהה במיוחד אך מקפיאה את הדמות והקרון שברקע. הדוגמנית מעבירה תחושת ביטחון, נראית חדורת מטרה, בעלת כוח, מסודרת ומאורגנת ואף אישה עובדת (בשל בחירת הרקע) ובעלת מעמד חברתי (זאת בשל הופעתה החיצונית).

 

פריים 3:

פריים זה צולם כ  MEDUME SHOT אורכי. במרכזו אישה המפנה את מבטה למתרחש מימינה, שיערה אסוף למעין גולגול נמוך והיא לבושה בחליפה מחויטת הכוללת ז'קט וחצאית ארוכה עם מעט פרווה כשפרח בכיס השמאלי של הז'קט שלה. המודל עומדת זקופה וצולמה מלמטה, דבר המאדיר את המודל כאישה ואת הנשיות בכלל. ברקע ניתן להבחין בבניין / אתר בתאורה טבעית (אור השמש הבא מהצד השמאלי של הפריים והצמצם יחסית סגור מה שגרם לעומק שדה מלא. התמונה הינה בשחור לבן. המודל משדרת ביטחון עצמי, נראית אישה חזקה, בעלת עוצמה, מעמד חברתי ואקונומי טוב (בשל בגדייה) וחדורת מטרה. תיאורים אלו מועצמים בזווית הצילום של הדמות ומדגישים את אידיאל הנשיות המודרני והלא פמיניסטי.

article-2398892-1B377A25000005DC-626_306
3fb3993b509f35e63a4ee8bacf1ed69f.jpg
lee_miller_june_1940_-_medium_price_fash
bottom of page